בע"ה אתחיל מס' נזיר  דף ב' תו' בד"ה נזיר נזיק נזיח פזיח  הרי זה נזיר וכו' וי"ל דאה"נ הגם בשאר הלשונות אם וכו' אבל מהני וכו' חייל עליה נזירות נמי כי אין מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה מלשונות אחרים עכ'. קשה דאיך שייך לומר דאע"פי שאינו מתכוין יהא נזיר והרי נזירות הוא כמו נדר דכתיב לנדור נדר נזיר והנדרים בעי שיתכוין לנדר וגם הם כתבו לקמן בד"ה מהו דתימא וכו' דבעי שיהא פיו ולבו שוין וג"כ זה מוכרע מכמה משניות לקמן משמע דבעי עד שיתכוין לנזירות ואזכיר מהם דבפ"ב בההיא דמעשה באשה אחת שהיתה שכורה וכו' ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי הוא עלי קרבן אלמא אע"ג דהזכירה נזירות בעי עד שתכוון לנזירות וכן בההיא יודע אני שיש נזירות אבל אינו יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור משום דאפי' לא נדר אלא בחד מנייהו אסור בכולן אבל אם לא היה יודע שהנזיר אסור בשום אחד מהן אע"פי שאמר הריני נזיר אינו נזיר וגם בזה ר"ש מתיר וגם בההיא דאמר יודע אני וכו' אבל סבור הייתי שחכמים מתורים לי וכו' הרי זה מותר וכ"ש זה שלא נתכוון לנזירות כלל. ונ"ל דהכוונה היא דבשאר הלשונות בעינן עד שיודע מאי כוונת דבור זה שהוא קבלת נזירות ומקבל עליו נזירות אבל אם לא היה יודע פירוש דבר זה ולא נתכוין לקבלת נזירות אבל היתה כוונתו בדבורו שיקבל עליו מה שרוצה לומר דבור זה אינו נזיר. אבל בהני לישני אם אמר שאני מקבל עלי מה שרוצה לומר זה. אע"ג דלא נתכוון לנזירות בהדיא כיון שקבל עליו לעשות מה שרוצה לומר הרי כאלו אמר הרני נזיר לעשות מה שאסור בנזיר שודאי מי שאמר כך הוא נזיר ואלו הלשונות כיון דדמו טפי ללשון תורה הרי כאלו הזכיר בלשון תורה בפרוש שבלשון תורה ודאי כיון שאמר הרני נזיר לעשות דין נזיר חל עליו נזירות כיון שהזכיר נזירות בפירוש. והני לישני שקרובים ללשון תורה כאלו הזכיר. לשון תורה אבל בהנך לישני דלא דמו לשון תורה אע"פ שקבל עליו לעשות מה שרוצה לומר דבור זה כיון שאינו לשון דאורייתא המביא לידי נזירות או מן הקרובים מלשון דאורייתא הוה ליה כאילו הזכיר דבור אחר שאינו נזירות ודוק: בד"ה האומר הריני כזה וכו' פירוש דבש"ס מוקמי לה כגון שהיה נזיר עובר לפניו ועל זה הוקשה להו דאם בנזיר עובר לפניו הא מרישא שמעינן לה אפי' לא אמר כזה אלא אהא וכ"ש כשאמר כזה לזה אמרו דלגפיה לא אצטריך אלא לדיוקא וכו' וק"ל. אבל קשה לי על זה דבירושלמי אמרו הריני יד לנזירות הרי עלי יד לקרבן: בד"ה מאי טעמא תני נזיר וכו' וקשה דלמא לו להאריך וכו' פירוש כיון דהש"ס נחית למיהב טעמא דתני מיר בסדר קדשים דהא דאקרא קאי וכו' למה לו להאריך וליתי ההיא דכל הרואה סוטה דבשלמא אם שדרשו זה הוא מקרא זה דהויה אם לא תמצא חן וגו' היה שפיר דהוא סיום הדבר שאמר תחלה מי גרם לעבירה אבל זה רבי קא דריש לה מדסמך פרשת סוטה לפרשת נזיר וא"כ מה ענין זה לזה להכי פירשו דמה שאמר תנא אקרא קאי הוא מה שקתני ליה בגטין ולהכי תנא נזיר בסדר נשים אבל עדין יקשה דה"ול למתני לה גבי גטין ולתרץ זה מייתי הא דהרואה סוטה בקלקולה וכו' דהיינו דלהכי תני לה אצל סוטה ולא גבי גטין דהאי עדיף דקאמר יזיר עצמו נין היין וגם בסוטה איכא עבירה דקלות ראש שגרם לה היין וקאמרי דבהאי טעמא לחוד לא סגי דא"כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר אלא צריך טעמא אחרינא דאמר התם דאגב המדיר וכו' והכא קצר בלשונו אלא דקשה לי דאמאי נקט הש"ס דתנא אקרא קאי הו"ל דקבעה בסדר נשים משום סוטה וי"ל דהכי קאמר דמשים קרא לבד דוהיה אם לא תמצא חן וגו' לבד היה לו לקבעה בסדר נשים ואין צריך לטעמא דהרואה סוטה ולא צריכנא לטעמא דכל הרואה סוטה אלא משום דתנא ליה גבי סוטה: ע"ב ג"מ לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות וכו' פי"רשי ז"ל והא איפכא שמעינן ליה בפ"ק דקידושין וכו' אמרי לעולם קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות הוין ידים וכו' וקשה לי דאם קא מקשה מדאמר שמואל בפ"ק דקידושין אדרבה התם מסיק דלשמואל ס"ל דידי' שאינן מוכיחו' לא הוין ידים דשמואל איירי